ההיסטוריה של פואשיה ייחודית מאין כמוה. בשונה מההיסטוריה של מדינות וחברות אחרות, ששם קורות העיתים פרוסות אל תוך העבר ומשפיעות על ההווה והעתיד, בפואשיה הכיוון הוא מהופך: ההיסטוריה העתידית, זו שטרם התגשמה, מעצבת את העבר. יש מאין. סגולה זו מאפשרת להיסטוריונים הפואשיים חופש מחקרי למעשה בלתי מוגבל מאחר שכל נרטיב שהם מחוללים בדמיונם הקודח וכל "עובדה" שהם מדווחים עליה בספרי הלימוד שהם כותבים הופכת בו במקום לנכונה מרגע שהועלתה על הכתב. אדרבה אפילו גרסאות עממיות של "האירועים" הנשלפות חדשים לבקרים על ידי האזרח הפואשי מהרחוב מקבלות תוקף אוניברסלי מיידי מרגע הישלפותה. על רקע זה קל מאד להבין מדוע ליבתה הקשה של הציוויליזציה הפואישית נשענת על עולמם האינטלקטואלי של ילדי פואשיה. תפיסות הזמן וההיסטוריה בנפש הילד משוחררת מעצם מהותה ממחויבויות העבר, מנורמות, דימויים, סמלים והרגלים שהצטברו בחיי האדם המבוגר ולפעמים מטילים עליו נטל קוגניטיבי ואינטלקטואלי שהוא אינו יכול לעמוד בו. הילד לעומת זאת קשור בעבותות של ברזל לעצמו בלבד (וגם זה לא תמיד) וממילא היכולת שלו לרפלקציה היסטורית היא אותנטית ומלאה יותר. מבחינה זו כל מילה או אפילו צליל היוצא מפיו של ילד פואשי מעלים בפנינו תוכן היסטורי שערכו לא יסולא בפז.
תפריט
תפריט