האם הילד בתוכנו עדיין קיים? האם ניתן להיעזר בו בחיי היומיום?
ואיך הפליאה קשורה לכל זה?
בקשר היומיומי שלנו עם העולם, אנחנו נפגשים שוב ושוב לא רק עם אחרים אלא גם עם עצמנו.
כל אינטראקציה בינאישית היא גם “מראה” שבה האדם מתבונן על עצמו וממילא יכול ללמוד משהו גם על חייו שלו. זה נכון במיוחד בתקופה בה אנו חיים – ימי הקורונה –  כאשר אנחנו פוגשים בשגרת המציאות סיטואציות מורכבות וטעונות חברתית ורגשית.

בהרצאה זו אני מזמין אתכם להתבונן בחוויה המרתקת שלנו בהתמודדות היומיומית ולחלץ ממנה מחשבות רעננות, רגשות חדשים ואף דפוסי פעולה שטרם התנסינו בהם בעבר.
בעברית קלה ופשוטה יוצגו נושאים השאובים מעולם הפילוסופיה, החינוך המיוחד והפסיכולוגיה בשילוב אנקדוטות מרגשות ומשעשעות מחיי האישיים כיוצא קיבוץ ומתחום עיסוקי.