אוניברסיטת תל-אביב | הפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין | החוג לפילוסופיה
הרמנויטיקת הלשון אצל אבולעפיה ופרויד
עבודת גמר לקראת תואר "מוסמך האוניברסיטה באוניברסיטת תל-אביב – אוקטובר 2006
מוגש על ידי:
דורון פורת
העבודה הוכנה בהדרכת:
פרופסור שלמה גיורא שוהם
מבוא
עבודה זו עוסקת בשתי תיאוריות הרמנויטיות המתמקדות בשפה: זו המצויה בקבלת אברהם אבולעפיה וזו בפסיכואנליזה של פרויד. ההיגיון העומד בעצם הכנסתן של השתיים בתוך עבודה אחת הוא בקווי הדמיון לכאורה הקיימים ביניהן כבר ממבט ראשון.
במהלך העבודה אנסה להיות נאמן לשני עקרונות. הראשון: הצגה הוגנת ככל האפשר של הרעיון המרכזי של התיאוריות מנקודת ראותם של אבולעפיה ופרויד ורעיונות המשנה שנגזרים ממנו. השני: עמדה ביקורתית "חזקה" שתתבטא בפיתוח עקבי של התיאוריות כדי למצות את אפשרויותיהן המלאות; פיתוח כזה אמור לחשוף משמעויות ש"טושטשו", כך נדמה לי, בשתי התיאוריות ולפיכך נוצרה אי-בהירות, המקשה על המתבונן מהצד לא רק להבין, אלא גם לגבש עמדה ביקורתית.
אבולעפיה ופרויד רואים בשפה ובייחוד בפרשנות השפה אמצעי הכרחי כדי לממש את "האידיאולוגיות" שהם מחזיקים בהן, באשר לפי תפישתם השפה עומדת בזיקה רבת-משמעות לעולם. מבחינת השניים העיסוק בשפה באופן שיטתי, כפרקטיקה מיסטית או כמתודה קלינית, מאפשר לאדם להכיר אמיתות המכוננות את מצבו הנפשי, את אושרו, את שלוות נפשו וכד'. "הרווחים" שמעניקה השפה או השימוש בה למקובל או למטופל הם אשר מניעים את השניים והם העומדים בבסיס רעיונותיהם. ואולם, לא ניתן להבין את המחשבות, הרעיונות או התיאוריות ללא הסברת המבנה הפנימי של השפה על פי אבולעפיה ופרויד (האונטולוגיה), וללא הבנת האופן שבו היא מתפקדת כאופן הכרה (אפיסטמולוגיה). לפיכך יוסברו גם היבטים אלו, בבחינת תנאים אשר מאפשרים בסופו של דבר את השימוש הפרשני המושכל בשפה, המביא לאותו רווח דתי (אבולעפיה) או טיפולי (פרויד).
כיוון שהעבודה נעשית מנקודת ראות פילוסופית (ולא היסטורית, פסיכולוגית או אחרת) דרך הניתוח וההשוואה תתמקד במבנה הרעיוני המופשט. הווה אומר שאנסה לטפל במושגים כמו "שפה", "שכל", "דחף", "תרבות" וכיו"ב על ידי פניה אל המכנה המשותף המופשט ביותר, כלומר אנסה לנכש כל מה שאינו נובע לוגית מהתיאוריה, המפורשת או הסמויה. מטרתו של ניתוח כזה הוא להעמיד את המבנים הרעיוניים של אבולעפיה ופרויד בקונטכסט רחב וקוהרנטי יותר. גישה זו משרתת את עיקרון הביקורת שאני מבקש להפעיל כלפי התיאוריות הללו ויתרונה לדעתי הוא באובייקטיביות הגדולה יותר שהיא מצליחה להשיג. בעוד שהמטרות הגלויות והמוצהרות של קבלת אבולעפיה והפסיכואנליזה מודרכות בעיקר על ידי "אתיקה", הניתוח פילוסופי חותר להעמיד תיאור נאמן ככל האפשר של הטענות המובלעות שם. ניתוח כזה מנסה לחלץ מהתפישה הגלויה את השלד הלוגי העומד מאחוריה.
ההקשר הפילוסופי המסוים שדרכו תנותחנה התיאוריות של אבולעפיה ופרויד הוא המודל המטפיסי של אריסטו. לבחירה באריסטו יש שני טעמים: הראשון, הוא העוצמה המושגית-לוגית שיש במודל האריסטוטלי, המאפשר פוריות רבה ויעילות ניתוחית; ניתוח תיאוריות השפה של השניים יוסבר כעיבוד הרעיונות האריסטוטליים המאוחרים (צורה וחומר) וסיגולם להקשרים חדשים.
הטעם השני הוא הקשר ההיסטורי בין אבולעפיה לבין הפילוסופיה של אריסטו שאותה הוא מכיר במידה רבה דרך הרמב"ם. המונחים והמושגים שאבולעפיה משתמש בהם הם אריסטוטליים במובהק. אף כי אין כל קשר היסטורי בין עבודתו של פרויד לאריסטו, אני מאמין כי השלד הלוגי של הפסיכואנליזה קרוב במידה רבה למודל האונטי-אפיסטמי של אריסטו. במהלך העבודה אנמק בהרחבה לגבי קרבה זו.
בחלקה הראשון של העבודה אדון בבסיס המטפיסיקה האריסטוטלית ובהתפתחות האפיסטמולוגיה והאתיקה הצומחות ממנה באופן עקבי. בכוונתי להציג תחילה את אריסטו המוקדם של ה"קטגוריות" שבו מתחיל להתהוות השלד הרעיוני העיקרי של הפילוסופיה האריסטוטלית כולה. כאן יתמקד הדיון במשמעותם של המושגים "עצם ראשוני" ו"עצם משני". לאחר מכן אעבור לדיון באריסטו המאוחר של ה'מטפיסיקה' ולדיון במושגים "צורה" ו"חומר". אנסה להראות שעל אף השוני בין ה'מטפיסיקה' ל'קטגוריות' המכנה המשותף גדול יותר. באופן מדויק יותר כוונתי להצביע על הפורמליזם האריסטוטלי, בבחינת המכנה המשותף, לבין בעיית השינוי.
מושגי ה"חומר" וה"צורה" אינם אלא פיתוח עקבי בתהליך שבו מתחדדת האסטרטגיה הפילוסופית וההסברית של אריסטו. במילים אחרות, מה שהיה טמון באופן גלמי בראשית הפילוסופיה האריסטוטלית עבר תהליך של טיהור פנימי שבמהלכו הוסרו ממנו החלקים הטפלים ונחשף הגרעין המטפיסי והלוגי הטהור.
את הדיון "ההיסטורי" והלוגי באריסטו יש לראות כעבודת הכנה הכרחית להמשך. למבנה האריסטוטלי הבשל יש זיקה מובהקת, אם כי לא תמיד גלויה, לבעיות המרכזיות הנוגעות לשפה אצל אבולעפיה ופרויד.
בחלקה הרביעי והאחרון של העבודה אנסה להתמודד עם הקושי הבסיסי העומד בבסיס שתי ההרמנויטיקות. תיאוריות הלשון תוכלנה להשתקם רק על ידי שינוי בתשתית המטפיסית והלוגית. מטרת הניסיון שלי בחלק זה היא להניח ראשי פרקים להרמנויטיקה לשונית חדשה המושתתת על מטפיסיקה מנוגדת. אקרא לה הרמנויטיקה "אפלטונית" משום שהיא נשענת בקווים כלליים על אפלטון. תכליתו של השינוי שאני מציע יצטרך להיות ישים (אפליקטיבי) לשתי ההרמנויטיקות הנתונות תוך ניסיון לשמרן כפי שהן ככל האפשר. בין כך ובין כך אני מקווה להציג טיעונים סבירים וליצור תשתית מוצקה המותירה מקום לפיתוח הנושא שבחרתי גם מעבר לתחומיה של עבודה זו.
קישור לעבודת התזה המלאה שלי:
תזה פרויד אבולעפיה – דורון פורת
