ארמון חולשותיי
בעתיד אפשרי יותר או פחות
אחרי שילכו שעותיי הקשות
כשאצבור ברשותי עוצמה וכוחות
אבנה בחצר את ארמון החולשות
ואז אכנס לתוכו בעת פנאי
ואשב בפינה רופס וחלְש
דומם וכנוע אעצום את עיניי
כעלה שברירי שהרגע נתלש
בו ברגע יופיעו מולי אז כולן
כל חולשותיי ממש במבצע
ואני הכנוע אכרע למולן
למלא רצונן כעבד נרצע
הקנאה והכעס, הטיפשות והרוע
כל אוצרותיי החומקים מהעין
אותם שנוצרו להחסיר ולגרוע
מדמותי הצוללת אל עומק האין
אחר כך תגיח גם העצלות
אוחזת ביד הפזיזות הנמהרת
להבהיר לי היטב כי אין פתח מילוט
זולת כניעתי אין כל דרך אחרת
אחריהן תדדה הנוקשות העיוורת
שתרמוס את נפשי בלי כחל וסרק
רמיסה נדיבה חגיגית ומפוארת
כעקב ענקים המועך לו חרק
כמובן ההיסטריה לא תיעדר
ותטבע חותמה בבונה הארמון
והרי בלעדיה איך אסתדר?
משל אני בנק שאין לו ממון
ואז בעודי חלש במפגיע
כולי חסרונות ומופת של פגמים
פתאום לעיניי הסגורות אור יבקיע
הוקוס פוקוס כזה, מעשה של קסמים
אז קירות הארמון יזועו ברעד
ואיתם ירעדו החולשות ואני
ובאין לו תמיכה משענת וסעד
הארמון יתמוטט כבית שני
ואני הקטן, החלש העלוב
מבין הריסות אעלה ואפרח
כאסיר שנגאל ביוצאו מהכלוב
כשמש הבוקר העולה ממזרח
וחולשותיי? מה יהיה גורלן?
תימלטנה בקושי מפתח הדלת
והנה צמקו ואיבדו את גודלן
ועליי אימתן כבר איננה נופלת
ומאז לי שלווה מנוחה ומרגוע
בצד הריסות הארמון שקרס
חולשותיי שחלשו, לא יוכלו כבר לפגוע
ומאז לא ישימו אותי למרמס